בועז מושקוביץ' איש אמת והגות הלך לעולמו

הכרנו אותו לפני עשרים ושלוש שנים, בימינו הראשונים בתקוע. חייל בסדיר היה, ובזמנו הפנוי בא לעבוד בתקוע מחשבים וחזר מדי ערב לביתו בירושלים. אתנו נסע באוטובוס 66 דאז, שלא היה סתם אוטובוס אלא מועדון חברים. לימים, באותו אוטובוס, הכיר לנו את אלה, שנסעה גם היא לעבודה בתקוע מחשבים, ולא חלפו ימים רבים עד שעשו את ביתם כאן.

לקשר שנקשר בינינו היה טעם מיוחד, טעם של חג. בפעילויות השונות שלקחנו על עצמנו בישוב,  נהגנו לקשור זה את זה לפעילות משותפת. בוועדות השונות, במבצעים השונים, בפעילויות לילדים, בעריכת קרן תקוע, בארגון חג היישוב ועוד ועוד, נוכחותו של בועז הוסיפה נופך חווייתי, שהפך את העשייה המשותפת להנאה צרופה.

איש צנוע וחרישי היה בועז, אך אמיץ וגלוי לב וקולו נשמע צלול וברור. את דעותיו ועמדותיו לא שמר לעצמו, ובעיקר בכל הקשור לארץ ולעם, שאת כאבם כאב ואהב אהבה עמוקה מיָם.

איש רחב אופקים היה בועז. כל ימיו קנה ידע ולא חדל. הוא קרא בשקיקה על כל נושא שהוא. לא נחה דעתו עד שחקר ודרש בכל מקור מידע רלבנטי. רק אז היושר האינטלקטואלי שלו הרשה לו להתבטא בנושא.

אדם שאומר את דעתו ללא כחל ושרק, בקול רם, דעה שאינה מתיישבת בהכרח עם הקונצנזוס הציבורי, ועל כן מצא את עצמו לא פעם בעמדה שנויה במחלוקת. בצעירותו נהגו לייחס את הלהט הרטורי שלו לגילו הצעיר. בבגרותו בגרו גם מבקריו ולמדו להוקיר את מעלותיו.

איש הגות היה בועז. הגותו מוכרת לכל מי שהתפלמס אתו והתוודע למאמריו המעמיקים, שעסקו רובם ככולם בגורלה של ארץ ישראל ובגורלו של עם ישראל. להם הקדיש את כל מרצו, כישוריו, הידע שלו.

איש אמת היה בועז. לא יכול היה להחשות מול מניפולציות תקשורתיות, ומשנפתחו בפניו האפשרויות לתקשורת המונים בלתי תלויה, בצורת עיתון אינטרנטי משלו, הוא נלחם בתופעות אלה, כשהוא יוצר משקל שכנגד רציני, שהיו מי שראו בו איוּם. בניתוחיו המלומדים ובלשונו המושחזת הוא תקף פרסומים לא מבוססים ודמגוגיות ריקות. בעידן של קונפורמיזם מיוסר, הוא הציב מודל של חופש ביטוי במובן האמיתי של המלה.

איש מחשבים היה בועז, לפרנסתו ולעזר לחבריו לעת מצוא. כמשתמש, גייס גם את מומחיותו זו במאמציו לעורר את דעת הקהל לקריאה מושכלת של מסרי התקשורת.

איש של מלים היה בועז. מאביו ירש את הזיקה למלים והפליא בהם ברוסית, אך רצון ברזל היה לו לעשות את העברית לשפתו הראשונה. הוא לא עשה הנחות לעצמו ולא לאחרים בעניין זה. בדבקות אין-קץ לימד את עצמו את רזי השפה, צלל לרבדים העמוקים שלה ושיתף את כולנו בתגליותיו הלשוניות. כבר משנותיו הראשונות בארץ עשה לו שם של כותב ממעלה ראשונה.

ללא עת הלך מאתנו בועז. אבידה גדולה היא לנו. טעם פגישותינו אתו, טעם של שמחה, עדיין מרחף באוויר, עינינו עדיין מביטות בבלי דעת אל הכביש, ממנו היה עולה במדרגות ביתנו לחניית ביניים בפנים קורנות וחיוך עולץ, שנתנו שם לפרק הזמן שחלף מהפגישה הקודמת.

טרם זמנו הלך. הרגשה עקשנית מאחזת בנו, שבועז הוכרע בעיצומה של מלאכתו ונוצח ע"י דבר מה טמיר ונעלם, והיא מציפה בנו ביטויים הלקוחים מעולמות שאינם עולמותיו, ואין כמותם להביעה. הצבי ישראל, על במותיך חלל. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. ניצחו אראלים את המצוקים.