הרשעת רמון - צל על הרומנטיקה
והדברים הבאים נכתבים למרות דעתי על רמון, ולא אפרט. שהרי הצדק עיוור. הרשעת רמון מטילה צל על היחסים הרומנטיים הנורמטיביים בין גברים לנשים. יחסים המבוססים על שפה מקובלת בהתפתחות כל רומן מצוי. ילד הייתי וגם זקנתי, ובאמתחתי אהבות לרוב, ומעולם לא פגשתי באשה שפנתה אלי בתחילתו של הקשר המתהווה, בבקשה מפורשת - נשק אותי...
מעולם אף לא נתקלתי בגברת שציפתה ממני שאבקש את רשותה בכתב או בע"פ.
אנא יפתי התרשי לי לנשקך?
אבל למרות הכל בתחילתו של כל רומן מהוסס מתנהל לו דו שיח אילם בו כל צד יודע את מקומו.
הגברת רמזה לי בעיניה, במחוות יד, בקולה, ואני באותם רגעים מועטים של חסד, כשלא הייתי אטום מספיק כדי לא להבחין בפיתוי המזמין, או לא פחדן כהרגלי מול בת חווה נחשקת, פעלתי.
אם היא היתה שווה כמובן.
בפרשת רמון הצעירה יזמה את הפניה הבוטה אל המיניסטר השרמנטי "אתה עושה לי את זה".
במקרה כה בוטה הגבר הזהיר היה שואל את עצמו - מעוניינת או צוחקת עלי? וממתין למחווה נוסף שיבהיר לו - למה היא מתכוונת?
הצעירה המשיכה במחווה פיזי בוטה דיו, כזה שגם טמבל כמוני מסוגל להבין, כשהמשיכה ונמרחה על רמון, חובקת מותניו בשתי ידיה, וחזה הצעיר נלחץ אל גופו של השרמנט המזדקן
מה רמון המגורה היה אמור להבין? סתם בשביל הצילום?
ועוד לא נכנסתי לשאלה הכיצד זאת שלא מעוניינת בנשיקה לא מסיטה את פניה הצידה מול השפתיים המתקרבות? למה המשיכה והשאירה את שפתיה פתוחות מול שפתי רמון הפעורות לנשיקה?
אינטליגנציה בסיסית של ילדי תיכון לא בבית ספרינו?
השופטת חיות חיה לה בעולמות אחרים שם הגבר הרומנטי מתבקש להביא אישור נוטריוני קודם שהוא נושק?
בישראל, מדינת היהודים הדוויה, מה עוד נותר לנו פרט לגידול ילדים, שחיתות בצמרת, מריבות עם הבוס, ומעט רומנטיקה.
וגם את המעט הם לוקחים לנו?
קץ לרומנטיקה?